פסק-דין בתיק ת"ג 14565-02-12

לפני בקשה לתיקון גיל בהתאם לחוק קביעת הגיל, תשכ"ד-1963 (להלן: "החוק").

1.      תאריך לידתו של המבקש, כפי שמופיע במרשם, הינו 00/00/194 7 . בבקשה שהגיש המבקש לתיקון גילו ביקש המבקש בתחילה לשנות את תאריך הלידה שלו ליום 12/1/194 6 .  בתחילת הדיון ביקש המבקש לשנות את בקשתו, וטען כי נוכח המסמכים שהוגשו על ידי המשיב בתשובתו, תאריך לידתו הנכון הוא 12/01/194 5 , ולא כפי שסבר בטעות תחילה.

2.      המבקש העיד בפני בהמ"ש והגיש מסמכים מטעמו.

3.      המשיב מתנגד, בעיקר לאור העובדה כי שנת הלידה הנוכחית נקבעה לאחר שהוגשה בקשה קודמת לתיקון המרשם, על ידי אמו של המבקש.

4.      לאחר שקילת טענות הצדדים ובחינת התשתית העובדתית, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

5.      כידוע, על המבקש לתקן את גילו להוכיח שניים: האחד, כי תאריך הלידה המופיע ברישומי משרד הפנים שגוי; והשני, מהו תאריך הלידה הנכון - ראה ע"א 176/70 קעשה נ' מ"י, פ"ד טו 1933, ע"א 363/61 נחמן נ' מ"י, פ"ד טו 2208 וע"א 171/60 סולטנה נ' היועמ"ש, פ"ד יד 2177. אני סבורה שבנסיבות דנן יש לקבוע שהמבקש עמד בשני הנטלים המפורטים לעיל.

6.      ראשית, לא מצאתי לקבל את עמדת המשיב לגבי משמעות הבקשה הקודמת לתיקון הגיל שהוגשה לגבי המבקש. אפרט.

7.      אין חולק כי ביום 6/12/1961 הגישה אמו של המבקש בשמה בקשה לתיקון שנת הלידה של המבקש - משנת 1945 (השנה המבוקשת היום) לשנת 1947. עוד באותו היום נשלח המבקש לבדיקה רפואית בלשכת הבריאות המחוזית על פיה נקבע כי המבקש היה באותו מועד בן 13 או 14 שנה, ויום לאחר מכן אושר שינוי הרישום לגבי המבקש כפי שביקשה האם. המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם הזה.

8.      המבקש הסביר במהלך עדותו כי על פי גילו האמיתי (1945) היה אמור להתגייס לצבא בשנת 1963, וכי הוא מעריך שאמו ביקשה בשנת 1961 את השינוי על מנת לעכב את גיוסו של המבקש לצבא, וזאת ממספר סיבות: האחת, היא כי באותו מועד כבר שירתו שניים מאחיו הבוגרים של המבקש בצבא והיא לא היתה מעוניינת ששלושה מבניה ישרתו בצבא בעת ובעונה אחת; השנייה, כי במשפחתו היו באותה העת 11 נפשות, ומכאן שהיה לאימו גם אינטרס כלכלי ברור בדחיית גיוסו של המבקש על מנת שיסייע בפרנסה; והשלישית, כי מחמת פגיעת ראש אנושה שעבר כנער, אימו סברה באותו מועד כי אינו כשיר להתמודד עם שירות צבאי, מבחינה גופנית או נפשית (פגיעה אשר הותירה צלקת נרחבת שהוצגה בדיון).

9.      המבקש טוען כי יש לייחס משמעות לעובדה כי במועד העלייה של משפחתו ארצה, דיווחה אמו אמת בנוגע לשנת לידתו (ולכן, במקור נרשמה שנת 1945) ומדגיש כי הדיווח הראשוני היה מדויק אף לגבי יתר בני המשפחה.

10.  אכן, ההלכה היא שיש להקפיד ולהחמיר עם מי שמבקש לשנות את גילו, כאשר כבר הוגשה בקשה קודמת לשינוי הגיל - ובמיוחד שעה שהמשמעות היא שהבקשה הקודמת היתה "שקרית". הטעם לכך כפול. ראשית, אין להושיט סעד למי שביודעין הטעה את הערכאה הקודמת שדנה בבקשה הקודמת. שנית, אם המבקש מודה שהבקשה הקודמת היתה שקרית, ושהוא אינו נרתע מלשקר לבהמ"ש - איך ניתן לקבוע בוודאות שהפעם הוא דובר אמת ? ואולי דווקא הפעם הוא משקר ובפעם הקודמת דיבר אמת ?

11.  בהקשר זה אפנה לע"מ (תל-אביב-יפו) 50/97 אהובה לוי נ' היועץ המשפטי, תק-מח 97(3), 32017, לאמור -

"השאלה הראשונה שחייבת לעמוד לדין (הגם שלא עמדה לדין) היא שאלה האם ניתן או לא ניתן לפנות חדשות לבקרים לשינוי גיל והכל לפי הצרכים.

נכון שבחוק קביעת גיל תשכ"ד - 1963 הדבר הוא אפשרי על פי סעיף 2, ולכן לומדים מכך שקביעת גיל לפי אותו חוק לא משמשת מעשה בית דין לקביעה אחרת עפ"י אותו חוק. אולם במקרה שבפנינו נקבע גילה של המערערת בפעם הראשונה לא לפי החוק האמור כי החוק הוא כאמור משנת 1963 ובסיטואציה שכזו ישנה פסיקה שקיים מעשה בית דין, משמע אין להעתר לבקשה חוזרת (פסק דינו של כב' השופט אשר כאשר כיהן עדיין בביהמ"ש המחוזי בת"א בתיק ע"א (ת "א) 74/494 פס"מ תשל"ו (1) עמ' 380).

זאת ועוד, בקשה שחוזרת בנסיבות כפי שמצויות בפנינו וכפי שהיו מצויות בתיק של כב' השופט אשר, הוא שימוש לרעה בהליכי בימ"ש ומשמדובר בסעד הצהרתי, אין לאפשר מתן סעד שכזה והרי בעצם הגשת הבקשה יש הודאה של בקשה לסעד כוזב בפעם קודמת. דעה אחרת הובאה על ידי כב' השופט לוונברג בע"א (ת"א) 71/430 פס"מ עו עמ' 146 וע"א (ת"א) 71/226 פס"מ עו, 271). השופט לוונברג סבר שהלכת מעשה בית דין לא חלה במקרה שכזה גם על תיקים ישנים מלפני 1963.

תהא הדעה אשר תהא, אני סבור שכאשר פונים לביהמ"ש לקבלת סעדים סותרים בהתאם לצרכים המשתנים מותר שתהיה גישה יותר חשדנית ויותר קפדנית על ידי ביהמ"ש, ואין להסתפק בראיות מסופקות אלא נדרש יותר דיוק, תנאים שלא נתקיימו במקרה הנוכחי....".

12.  עם זאת, במקרה זה השתכנעתי שאין לדחות את הבקשה הנוכחית בשל הבקשה הקודמת לתיקון גיל.

13.  תחילה, הרי שאת הבקשה הקודמת הגישה אמו של המבקש ולא הוא. המבקש היה אז (על פי טענתו) בן 16 ולא הוא אשר יזם את ההליך או נטל בו חלק. נכון הוא כי כל עוד היתה האם אפוטרופוסו של המבקש, יתכן שניתן לומר שפעולותיה מחייבות מבחינה משפטית גם את המבקש - לאור חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. עם זאת, אינני בטוחה שבמקרה בו מתנגד אדם בדיעבד לפעולה שנעשתה בשמו על ידי הוריו - לא ניתן לבטל את הפעולה, על יסוד הוראות חוק הכשרות המשפטית, ומעבר לכך, נדמה לי שלא יהא זה הוגן לסרב לבקשה של המבקש בשל שקריה של אמו, בבחינת  "אבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה" (יחזקאל, פרק יח' פסוק ב'). יש לראות כי הראציונל אשר בבסיס העמדה שיש לסרב לבקשתו של מי שביודעין הגיש כבר בקשה קודמת "שקרית", אינו מתקיים שעה שמי "ששיקר" בעבר היתה האם ולא המבקש.

14.  בנוסף, יש עוד לציין כי בקשתה של האם משנת 1961 הוגשה לנציג משרד הפנים ולא לבית המשפט, והבקשה התקבלה על בסיס הצהרתה הלאקונית של האם ועל בסיס הבדיקה הרפואית של המבקש. האם לא התייצבה לפני ערכאה שיפוטית ולא העידה על הדברים בבית המשפט. אין בכך כדי להצדיק או להכשיר את הצהרתה הכוזבת של האם אולם יש לתת משקל לכך שאין עסקינן במקרה בו האם העידה עדות שקר בפני שופט, לאחר שהוזהרה כדין, ולא היססה להמשיך ולשקר - אלא במקרה בו האם חתמה על מסמך שאחר רשם עבורה. כמו כן, מעיון במסמכים ומעדותו של המבקש עולה כי בקשת האם לא נכתבה בכתב ידה, אלא שנכתבה על ידי מישהו אחר ונחתמה על ידה באמצעות טביעת אצבע (ואפנה לעדותו של המבקש לפיה שני הוריו לא ידעו קרוא וכתוב - עמ' 1 שורה 11).